<h1>תשובות ופסקים לחכמי אשכנז וצרפת סימן ק"ו</h1>
<h2>דף מה:</h2>
[ירושלמי ב"מ פ"ד ה"ב] ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל האומ' ליתן מתנה לחבירו יכול לחזור בו ואם אמ' בדעת גמורה אין יכול לחזור בו, הדתימר בעשיר אבל לעני הוי נדר. רב מפקד למשמשיה אימת דנימא לך תן מתנה, אי עני הוא הב ליה לאלתר ואם הוא עשיר אימליך ביה תיניינות. ואפי' בההיא דקאמ' לעני נעשה נדר, נ"ל שיכול להתיר נדרו על פי חכם שלא מדעתו של עני, ולא דמי להאי דנדרים [ס"ה ע"א], דאמ' שלא היה למשה להתיר נדרו אלא בפני יתרו, וכן צדקיה אלא בפני נ"נ, ומפרש בפניו היינו מדעתו, דהת' צדקיה היה מסור ביד נ"נ, והיה הרגו אם לא שהבטיח בשבועתו, סמך על שבועתו, וכן יתרו נתן בתו למשה וסמך על שבועתו שלא ילך למצריים, ונמצא אם היו מתירים בלא דעתם היה מ(ת)נהג רמאות, אבל הכא מה עשה לו העני ומה היה מסור בידו שהוזקק לתת לו מתנה, וראיה לדבר מגבעונים כדמפרש בפ' השולח [גיטין מ"ו ע"א], שלא יכלו להתיר מפני שהיה נדר שהודר ברבים, ומה איכא תיפוק לי' שלא יוכלו להתירו אלא בפניהם ומדעתם. אלא ודאי שמעצמם נשבע להם טובה בעלמ' הוא שעשו להם, ואין כאן שום רמאות אם יחזרו בהם ויתירום. וכן נמצא בתשובת ר"ת. וגם נר' לומ' אע"פ [ש]אין מתירין לו אלא בפניו, מ"מ אם הותרו שלא בפניו מותר, שאם לא כן מה הועיל לצדקיה שהותרה שבועתו. ולהכי ההו' דהשולח [שם ל"ה ע"ב], דאמ' גבי נודרת ליתומים דילמ' אזלא גבי חכם ושרי לה, דאע"פ שאין לחכ' להתיר לה אלא בפני היתומים אעפ"כ יש לחוש, שהרי אם התירו הנדר, חל, והחכם לא ידע שליתומים נדרה, והיא תסמוך על התרתו שהיא התרה גמורה בדיעבד. וכן השיב רבי' תם לר' פטר דבדיעבד הוי התרה גמורה. ע"כ מתשובת רבי' יצחק הזקן.
